כל יום עם זריחת השמש כל בן-חורין פלסטיני נושא עיניו אל השמיים ונשבע אימונים בשנית לעשות הכל כדי לא לתת לשמש לשקוע לפני שהכיבוש יסולק אל מעבר לגבולות המולדת הקדושה.

לא מכבר הושתל העצם הבלתי מזוהה באדמתנו. מאז ועד היום הוא פעל בעצמו בכל מאודו וכמיטב יכולתו למען להשריש את הימצאותו באדמה קדושה בה שתלו אותו, אבל כל מאמציו ומאמצי תומכיו והאפוטרופוסים שלו עלו בתוהו.

 מדוע?

מסיבה כה פשוטה אבל נגלית רק לעיני רואים.!  ארצנו איננה הפקר.

 עמה המקורי היושב בה מושרש עמוק בשכבותיה, שכל העולם כולל כל העולם אין ביכולתו לטשטש על האמת האומרת מפורשות: מה שיעשה האויב ככל שיעשה מתי שיעשה לא יוסיף הוא דבר לגזיזת ענף פה או הפלת עלה שם מעץ תמיר גבוה העומד זקוף ואיתן אל מול כל הרוחות הרעות הנושבות מכל עבר, מכה שורשיו אל מתחת לאדמה השביעית שכל פעם שחוגגים בכאילו הצליחו לכרות אותו, נבטים וסמדרים צצים להם מורדים בפולש הנתעב רועשים וגועשים צוברים תאוצה מסחררת וחוצבים להבותיהם לעבר כל קן צרעות שהקימו עדרי המתנחלים הציונים, דבר שלא ירד מהנוף הפלסטיני גם אחרי שהפלסטינים ייפתרו לעד מהכיבוש הטורן. הרי הם תמיד יישארו על המשמר ולא יתנו לבני-עוולה באשר הם לחזור על מעשה אלה שיסולקו.

יום 14 בדצמבר 1987 הוא יום שנצרב חזק בתודעת הפלסטינים כיום תפנית שהרים את המאבק הפלסטיני אל מעל לעננים, בשביל שיראה וייראה. בשביל לפתוח את השער לרווחה בפני כל פטריוטי אמיתי ולרתום אותו בצורה הכי בהירה וחזקה אל היעד המיוחל, אל השחרור והעצמאות. אל יום הניצחון.

יום שבמהירות האור דוהר לעברנו ואנו לעברו עם כמיהה גואה לחיבוק גדול ונצחי.

תנועת ההתנגדות האסלאמית "חמאס" חרטה על דגלה עת שנוסדה את השגת יעד השחרור, ובנתה מפעל ענקי בשירות המטרה,והיא מדגישה בשנה ה-31 ליסודה שלא תרפה מהמפעל הזה ולא תרד מפסיו, וביחד עם כל העם הפלסטיני תגיע לשם.

בספרות המאבק הצודק שלנו אין מקום לתהיות והיסוסים,וליעד שקבענו לעצמנו הנה אנו קרבים ומגיעים.