באותו מרחב ימים מאותו חודש שש שנים אחורה קרי נובמבר 2012, שלח האויב טיל לעבר המפקד הקסאמי הדגול אחמד ג'עברי, גם אז הערכת המצב שעשה הייתה מוטעית, הוא השלה את עצמו שאפקט המעשה שלו יגיע עד לסדרות, או לכל היותר יגע קל בקנפה של אשקלון ונדהם למשמע צבע אדום מהדהד הרבה הרבה מעבר להערכתו האומללה.

שש שנים אחרי נדהם האויב בשנית כשהוחזר כוח הקומנדו שלו בעין ושן? גם בלי, מה פלא! אה, הכיבוש רגיל תמיד להיות מכה ואף פעם לא מוכה. להשיג גבולות בלי לתת כל דו"ח, להיכנס לצאת להרוג לחטוף לעשות כל שבא לו ובטח לחזור הביתה שלם ובריא מבסוט ומרחף, מה קרא הפעם!? מה השתנה? איך מעז מישהו לעולל לו מהשהו! אין בעיה, הוא ילמד לקח ויסיק מסקנות ואוטוטו יחזיר עטרה ליושנה. ככה יחשוב הוא, פשוט כי נפגעה בגלל עיוורון האופוריה יכולתו לקרוא נכון את הסביבה ואת המציאות החדשה.

איך שכל הזמן בני הכיבוש חיים את חייהם בנחת ובשלווה צוהלים בשמחה לאידם של הילדים והזקנים הפלסטינים חסרי הישע כשהם נוטשים את בתיהם בבהלה וחרדה נוכח התקפות הכובש הנפשעות פונים לכל עבר ללא כיוון או כתובת. הגיע היום שגם הפושעים יטעמו ולו טיפה מהסבל הרב ומהתלאות שעד כה היו נחלתו של העם הפלסטיני. כשהעתיד מסתיר עוד בחובו מה שאי אפשר לנחש ומה שהכובש לא העלה על דעתו שיראה בחלומותיו הכי רעים, הרי הוא לא יספיק לחלום כי האמת תכה את פניו שלא יצליח להתעשת.